כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ב-12.2.10 בשעה 09:50 נהג הנאשם ברכב כשהוא מתקרב למעבר חצייה, אותה שעה עבר במעבר החצייה רפאל אפלברג מימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשם. הנאשם נהג בקלות ראש ופגע בהולך הרגל על מעבר החצייה, כתוצאה מהתאונה נחבל הולך הרגל. הנאשם הואשם באי מתן אפשרות להולך רגל לחצות במעבר חצייה בבטחה, עבירה על סעיף 67 א' לתקנות התעבורה ונהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2)+38(2) לפקודת התעבורה.
הנאשם כפר במיוחס לו ונשמעו ראיות בתיק.
מטעם התביעה העיד הולך הרגל, לדבריו הוא הלך עם כלבו, חצה את מעבר החצייה מדרום לצפון, הכביש חצוי על ידי אי תנועה שמשני עברי הכביש מעבר חצייה.
העד הלך עם כלבו קשור אליו, החל לחצות את מעבר החצייה, כאשר הוא הבחין ברכב המתקרב בנסיעה איטית, לקראת סיום מעבר החצייה הבחין העד שהרכב כמעט נכנס בו, הוא הדף את הרכב ודחף עצמו מהאוטו. הולך הרגל חש כאב חד בכתף, הנאשם אמר לו שלא קרה כלום והציע להולך הרגל עיסוי על חשבונו. מאוחר יותר הכאבים החריפו ואמבולנס פינה אותו. העד הניח את יד שמאל שלו על הרכב. הולך הרגל ציין כי ראה את הרכב של הנאשם ממרחק של 6-10 מ'. מהתעודה הרפואית של העד עולה כי הוא נחבל ביד ימין (כתף) עם חשד לשבר בגבששת בזרוע.
בתיק הוגש דוח בוחן ומסמכים שערך הבוחן, בדוח רשם הבוחן כי נמצא על מכסה המנוע סימן ניגוב אבק בצורת טביעת כף יד שמאל המתאימה לגרסת הולך הרגל שעה שהוא עבר את מעבר החצייה, מימין לשמאל ביחס לרכב וידו השמאלית נגעה ברכב. עוד קבע הבוחן כי סימן זה על הרכב מחליש את גרסת הנהג שהרי אם הולך הרגל חזר משטח ההפרדה משמאל לימין ביחס לרכב. הממצא שעל מכסה המנוע, צריך שתמצא טביעת כף יד ימין (אלא אם כן הולך הרגל הלך לאחור שחזר משטח ההפרדה למדרכה ממנה הגיע). צולמו תמונות של מקום התאונה בניהן תמונה 6 בה נראה ניגוב האבק.
מטעם ההגנה העיד הנאשם, לפי דבריו הוא עצר עם רכבו לפני מעבר החצייה, הולך הרגל חצה את מעבר החצייה מימין לשמאל שעה שהוא מחזיק כלב עם רצועה. הכלב החל לחזור ואז הולך הרגל נגע עם ידו במכסה המנוע, הנאשם שאל את הולך הרגל מה קרה והוא החל לצעוק, הנאשם הזמין אמבולנס.
בחקירה נגדית טען הנאשם כי מעבר החצייה נראה ממרחק 50 מ'. לדברי הנאשם הכלב חזר כיוון שהוא ראה כלב אחר. לדבריו העניין של הכלב הנוסף לא בא בהודעתו במשטרה כיוון שהוא אמר זאת, אך השוטרת שערכה את הודעתו לא רשמה.
הנאשם טען כי הכלב של הולך הרגל חזר עת שהנאשם החל להתקדם כיוון שראה את הולך הרגל מסיים את מעבר החצייה ואז הוא שם את היד על מכסה המנוע. הנאשם טען כי הולך הרגל ביקש לסחוט אותו ואמר לו "אם יש לך אוטו כזה אתה יכול לשלם לי 1000 ש"ח" , הנאשם החליט שלא להגיש תלונה על סחיטה כיוון שהוא אינו מתעסק בשטויות כאלו.
עוד מטעם ההגנה העיד ניר קוסטיקה, מומחה לבחינת תאונות דרכים, על פי חוות דעתו הוא שולל את אפשרות קיום נסיבות התאונה ותרחיש התאונה שאירעה כפי שמתואר בכתב האישום. המומחה שולל את האפשרות כי הנאשם לא שם לב לדרך ופגע בהולך הרגל.
המומחה הגיע למסקנה כי הרכב כלל לא פגע בהולך הרגל, ייתכן שהולך הרגל דפק עם כף ידו על הרכב שעה שהרכב היה במצב עמידה, כמו גם שולל המומחה קשר בין הרגישות בכף ידו והקשר לפגיעה מהרכב.
המומחה שולל קשר סיבתי בין פגיעת הולך הרגל לבין אחריות הנאשם לקרות האירוע.
המומחה ערך שחזור של תאונת הדרכים ולפי הנתונים אותם שיחזר, תאונת הדרכים לא יכלה להתרחש לפי תיאורו של הולך הרגל אלא רק על פי גרסת הנאשם.
המסקנות אליהן הגיעה המומחה הינן כי רכבו של הנאשם עצר לפני מעבר החצייה, אפשר את מעבר החצייה על ידי הולך הרגל. על פי שחזור שערך המומחה, הנאשם עצר ממרחק 1.5 מ' מהולך הרגל, הבוחן המשטרתי לא בירר את נסיבות התאונה כנדרש על כך אינו יכול לשלול את גרסת הנאשם לפיה הולך הרגל חזר למעבר החצייה בעקבות כלבו שעה שהנאשם היה בעמידה ולכן הולך הרגל פגע ברכב הנאשם, דבר שהיה בלתי נמנע על ידי הנאשם.
בחקירה נגדית טען המומחה כי אינו יכול לשלול או לאשש מגע עם כף היד, הסברו של המומחה לתאונה היה כי הנאשם עצר עם רכבו, הולך הרגל עלה לאי התנועה, הנאשם הרים רגלו מדוושת הבלם, החל לגלוש, ברגע שהכלב חזר לכביש הוא שוב בלם ואז הולך הרגל נגע ברכב.
בשל חוסר בעובדות מספריות, בשחזור התאונה המומחה הניח הנחות וזאת כשהוא נסמך על עדות הולך הרגל, שהוא ראה את הרכב נוסע במהירות איטית וכיוון למהירות 20-25 קמ"ש, עמ' 15 שורה 29 לפרוטוקול. בנוסף לדברי המומחה, הוא הניח הנחות אותם הבוחן לא בירר, עמ' 16 שורה 2 לפרוטוקול. לפי דברי המומחה הוא התייחס לחזרת הולך הרגל למעבר החצייה אולם הוא אינו יכול לקבוע נתון מהירותו בשחזור כיוון שרץ אחרי הכלב, עמ' 16 שורה 17 לפרוטוקול. לגבי המהירות ומרחק העצירה. המומחה נשאל, מדוע לפי השחזור שלו הוא היה צריך לעצור במרחק 10.8 מהרגע שהבחין בו הולך הרגל, אולם הולך הרגל ציין כי הוא ראה אותו ממרחק 6 מ', המומחה חישב את המהירות לפי מרחק 6 מטר ואז הסתבר שהנאשם היה צריך לנסוע 16 קמ"ש אחרת הוא היה אמור לפגוע בהולך הרגל ולהמשיך 4.8 מ' לאחר הולך הרגל.
המומחה טען בביהמ"ש כי לא ניתן לקבוע מתי ראה הנאשם את הולך הרגל וייתכן שהוא החל לבלום לפני שהולך הרגל ראה אותו. המומחה טען בחקירתו הנגדית "שחזור אינו מצב שהתאונה נמנעת או לא, אני קובע אם במהירות הזאת התאונה הייתה נמנעת וזה לא המקרה. המקרה הזה הוא שאם יוצאים מנקודת הנחה שרכב הנאשם נעצר לפני מעבר החצייה והולך הרגל לא היה בטווח הפגיעה, אלא שהוא המשיל לחצות עד לאי התנועה ללא הפרעה." לדעת המומחה לא קרתה במקרה הזה תאונה כלל כיוון שהרכב לא היה בתנועה.
לאחר ששמעתי את העדויות שהובאו בפניי מצאתי להרשיע את הנאשם בעובדות כתב האישום וזאת מהטעמים הבאים :
1. מצאתי לדחות את חוות דעת של מומחה ההגנה, חוות דעת זו בשחזור שערך המומחה נסמכה על הנחות שלא נמצא להן בסיס בעדויות שהובאו בפניי. המומחה סבר שהמהירות שבה נסע הנאשם על פי דברי הולך הרגל היא 25 קמ"ש, ברם לאחר שנתחוור כי מהירות זו הייתה מביאה למצב של פגיעה בהולך הרגל השתנתה מהירות זו ל-16 קמ"ש.
בחוות הדעת שהוגשה (עמוד 11 ג') למסקנות, קובע המומחה כי הוכח שהנאשם נתן זכות קדימה להולך הרגל ונעצר במרחק 1.5 מ' לפחות לפניו. דבר שגם במציאות העובדתית שמציין הנאשם לא התרחשה. הנאשם בעצמו טען כי עצר ואז הולך הרגל חזר לאחור ברגע שהוא הרים את רגלו מדוושת הבלם, הרכב התקדם מס' ס"מ ואז התרחשה התאונה. קרי הנאשם היה צריך לעצור בסמוך או על מעבר החציה כדי שיתרחש המגע בין הרכב לידו שדל הולך הרגל. הנתון עליו הסתמך המומחה הוא שגוי והוא כתוצאה מהנחות יסוד על פיהן ביצע המומחה את השחזור. נתונים אלה כפי שניתן לראות אינם תואמים את המציאות העובדתית, דבר שמערער את כל ממצאי השחזור של הבוחן.